אל תהיה קורבן אופנה / בדים שאינם מדממים

אני מודה שגם בשבילי עד לא מזמן תיק חדש בעל ניחוח העור היוקרתי בין שקיות הקניות התפוחות שלי היה עושה לי את היום. עם זאת, מעבר ליופי, לאיכות ולניחוח שלימדו אותנו לאהוב עומדת מציאות מאוד בעייתית שכוללת התאכזרות בלתי נתפסת. אינני מנסה לומר לכם מה לא ללבוש, אלא מציעה לכם אינפורמציה כדי שכצרכנים תוכלו לבחור בצורה מודעת מה אתם הולכים לרכוש.

מידי שנה תעשיית העור העולמית טובחת ביותר מביליון בעלי חיים ומעבדת את עורם.

רבים מבעלי החיים אלו סובלים מן הזוועות של החוות התעשייתיות- כולל סירוס, מיתוג, שבירת זנב והסרת קרניים, הכל ללא משככי כאבים.

רכישת עור תורמת ישירות למשקים מתועשים ובתי מטבחיים, כולל האכזריות הכרוכה בכך, מאחר והעור הוא מוצר השיתוף החשוב ביותר מבחינה כלכלית של תעשיית הבשר.

תעשיית הבשר המולטי-ביוליונרית מרוויחה יותר מרק בשרן של החיות. מוצרי הלוואי של צריכת בשר כוללים שומן ודם המשמשים להאכלת חיות משק, צמיגים, חומרי נפץ, צבעים וקוסמטיקה. איברים פנימיים המשמשים עבור אוכל לחיות מחמד, ושסתומי לב המשמשים את תעשיית התרופות.

רוב העורות אינם מיוצרים אך ורק מעורם של פרות ועגלים, אלא גם מסוסים, כבשים, טליים, עיזים וחזירים אשר נשחטים עבור בשר.

מיני חיות אחרים ניצודים ונהרגים ספציפית עבור עורן כמו זברות, תאו, חזירי בר, קנגורו, פילים, צלופחים, כרישים, דולפינים, כלבי ים, סוסי ים, צפרדעים, צבים, קרוקודילים, לטאות ונחשים.

אגב, כמעט כל פרות החלב יפגשו באותו הסוף. וכך, כאשר ייצור החלב שלהן מאט הן ימשיכו  להיתפס כרווחיות כיוון שניתן להשתמש בעורן. זמש העגל הוא בדיוק מה שזה נשמע. העור של עגלי חלב זכרים הופך לעור עגל יוקרתי. העגלים המסכנים נלקחים מהאימהות שלהם בתוך ימים מיום היוולדם ומרותקים לתיבות עץ קטנטנות, בהן גדלים.

בדיוק כמו פרווה, על מנת לקבל את העור, בעלי חיים חייבים דבר ראשון להיהרג ולהיטבח. למרבה הצער, אנשים הוטעו להאמין שעור הוא פשוט "תוצר הלוואי" של תעשיית הבשר ואין כל רע ברכישתו. לא כך המקרה, עור הוא לא תוצר לוואי, זהו מוצר שיתוף!

רוב החברות המנצלות את הבקר תלויות באופן משמעותי במכירה של העורות על מנת להישאר בעסקים. רבים מאתנו שאכפת להם מרווחת בעלי החיים לא אוכלים בשר כי אנחנו לא רוצים לשים את הכסף בכיסים של אנשים שהורגים חיות למטרות רווח. אם זאת, רבים מאתנו תומכים בתעשיות הנוראיות האלה על ידי רכישת מוצרים מעור ועדיין מדובר בפריטי לבוש מאוד פופולריים הנמכרים עם מעט מאוד התנגדות.

רוב הייצור בעולם האופנה נעשה בסין והודו והיום כבר לא נפוץ למצוא תגית שעליה כתוב Made in Italy. עור שמקורו מהודו וסין עשוי לבוא מבעלי חיים שחוו סבל בל יתואר.

אחוז הולך וגדל של עור בשוק מיובא מהודו וסין. בסין, חוקי צער בעלי חיים רבים אינם קיימים. ואם הם קיימים, הם פשוט אינם נאכפים, וכך מיועדים מיליוני בעלי החיים לסבול מוות נורא על מנת שהעור שלהם יהפוך לזוג נעליים.

במדינות רבות בהודו שחיטת פרות אינה חוקית בגלל ההינדים הרואים אותן כקדושות.

רוכשי בקר יקנו פרות ממשפחות הינדיות עניות בהבטחה שהפרות האהובות שלהם יטופלו כהלכה. אך במקום, הן צועדות  אל מותן בבנגלדש, פקיסטן או מדינה הודית בה טבח פרה הינו מותר.

פרה אשר טופלה בכבוד במשפחה ההינדית, לפתע תיאלץ לצעוד מאות קילומטרים, הרבה מעבר למה שהינה מסוגלת לשאת. הן יקרסו ויחלו ואבקת צ'ילי חמה תשופשף בעיניה ואף ישברו את העצמות בזנבה כדי להניע אותה להמשיך לצעוד.

לאלו שיצליחו להגיע לבית המטבחיים ישוסף גרונן תוך כדי הכרה מלאה.

בעבר אולי היה קשה למצוא תחליפים ראויים, אך היום ישנן חלופות סינטטיות רבות עבור כמעט כל מוצר עור בשוק.

אחת ההשראות של עולם האופנה היא המעצבת סטלה מקרטני. מעבר למותג על שמה היא מציידת את מדפי החנויות של אדידס ו-H&M והעיצובים שלה מעטרים את שרליז ופנלופי על השטיח האדום. אך מעבר לכל זה אותם עיצובים מפגינים בגאווה את היותם ללא עור ופרווה.

בסרטון המצורף סטלה מנסה להעביר מסר בנוגע לעובדות על אכזריותו של השימוש בעור, הרס הסביבה, ומחיר שעולה בבריאות האדם.

אין דרך אחרת לתאר את זה – תעשיית העור היא רוצח גלובלי. ראייה נוספת לכך היא נושא השיזוף. התהליך של הפיכת עור לעור כמוצר, דורש כמויות עצומות של אנרגיה וכימיקלים מסוכנים, לרבות פורמלדהיד וזפת פחם, אשר מכלים אספקת מים ושטחי אדמה עצומים. כימיקלים רעילים אלה מהווים סיכון קטלני עבור אלה שעובדים במפעלים לעיבוד העורות ועבור בני אדם ובעלי חיים המתגוררים בסמוך.

שופינג לא צריך להפוך לפחות מהנה, אלא לשקול ומוסרי יותר- שימו לנגד עיניכם את קורבנות תעשיית העור:

 

Leather_A_Global_Killer_Infographic-peta-v1

Morrisey you're complicated and I ♥ you

מסורת מול האחריות לחולל שינוי

אמנם מדובר ב- old new אבל יש משהו בצעד מחאה מהסוג שנקט מוריסי שמעלה את השאלה עד כמה אנחנו נוטים לתפוס את בעלי החיים כחומר גלם בידינו.

מוריסי, צמחוני ואקטיביסט למען זכויות בעלי חיים באנגליה מזה שנים, החל להביע את קולו כבר לפני שנתיים בקמפיין הקורא להביא לקץ רצח דובים קנדיים עבור הכובעים האייקוניים של משמר המלוכה הבריטי.

מוריסי יצא נגד ארמון באקינגהם במכתב לעיתון THE TIMES שכותרתו הייתה:

In the "humanized world" hats are not worth killing for.

אין שום היגיון בניצול האכזרי של הדובים הקנדיים רק בעבור כובעי השומרים שמימילא נראים מגוחחים לחלוטין, ושיכולים להיות מוחלפים בקלות על ידי חומר דמוי פרווה.

המעצבת סטלה מקרתני כבר שנים מקדמת את הרעיון כשבאמתחתה מומחה הטקסטיל האמריקאי אטום סיאנפראן, על מנת לייצר אב-טיפוס עשוי חומר הנקרא Tyvek. מדובר בטקסטיל גמיש ועמיד, אשר עושים בו שימוש בתעשיית הבנייה.

החומר אינו יקר, הוא קל באופן מפתיע ודוחה מים. הסיב הסינטטי עדיין מעורר התנגדות על ידי אלו הכרוכים אחר חשיבותה של המסורת.

למבקרים את התופעה, כמו מוריסי, עטיית פרווה אמיתית משקפת תפיסה חולה של בית המלוכה והמדינה. "כאשר השומרים עוטים פרווה אמיתית זה משקף את רוח האדם בצורה הנחותה ביותר", אומר מוריסי.

העולם רק ימשיך להגביר את הקצב שלו ועל מנת להתקדם עלינו לשאוף להיות טובים יותר וההגנה על בעלי החיים משמעותה לקיחת אחריות.

ולענייננו המקומי, כשאני שומעת משפט כמו "יבוא פרוות לצרכי דת" זה נשמע מעוות ומגוחך לא פחות משומרי המלכה חובשי הדובים. לא יתכן שחקיקה בנושא השטריימלים תבלם בכנסת בגלל תפיסה חשוכה שמוכיחה כל פעם מחדש את יחסינו כלפי "חומרי הגלם" סביבנו.

20130420-163021.jpg

BAILEY BOO

45200238rs_11_a

BAILEY BOO
קשה להתעלם מתיק הבוהו החדש מבית האופנה של האחת והיחידה סטלה מקרתני בדמוי פיתון בגוון ירקרק לקולקציית קיץ 2013

http://www.stellamccartney.com/stella-mccartney/shoulder-bag_cod45200238rs.html?tp=47447&utm_campaign=us&utm_medium=email&utm_source=130329_SMC